בקשה להיתר בניה

כיצד לפעול כשלא מתקבלת החלטה בבקשה להיתר בניה?

בתקופה האחרונה נראה שכולם בונים ובונים ובונים, אזורים נרחבים שנבנו לפני עשרות שנים, מקבלים מתיחת פנים, ופרויקטים חדשים צצים בכל מקום. 


אלא שכידוע לכל יזם, עד לתחילת הבניה, נדרש לעבור כברת דרך ארוכה, מול הדיירים ומול הרשויות, אשר מצדן אינן ממהרות לדון ולאשר היתרי בניה. 


בקשות להיתרי בניה רבות מונחות על שולחנות הועדות המקומיות וממתינות לשיבוץ לדיון בועדה, שלצד זאת אנו שומעים חדשות לבקרים, ראשי ערים, שמכריזים בקול תרועה רמה, שאין בכוונתם לאשר פרוייקטים חדשים כל עוד לא יוקצו להם משאבים. 


מיותר לציין שהדבר בא על חשבונם של יזמים שהוציאו הון לקידום בקשות להיתר ועל חשבונם של הדיירים המצפים בכיליון עיניים לדירתם החדשה והממוגנת. 


מכל מקום, בעת הגשת בקשה להיתר בניה, חוק התכנון והבניה קובע מועדים בהם הועדה המקומית נדרשת לאשר בקשה להיתר, בשני מצבים. 


כאשר מדובר בבקשה להיתר תואמת תכנית ללא הקלות, קובע החוק כי רשות הרישוי המקומית תבדוק את התאמת הבקשה לתכניות ותיתן החלטתה בתוך 45 ימי עבודה ממועד קליטת הבקשה. 


אולם כאשר הבקשה כוללת הקלות, קובעות התקנות כי המהנדס יבדוק את הבקשה תוך 45 יום מקליטתה ויעביר את חוות דעתו לועדה, כאשר אם הוגשו התנגדויות לבקשה הועדה תדון בהם תוך 45 יום. בכל מקרה, בין אם הוגשו התנגדויות ובין אם לא, נקבע כי על הועדה לתת החלטתה תוך 90 יום בסך הכל, ממועד קליטת הבקשה.


מכיוון שבימינו מרבית הבקשות להיתר כוללות הקלות, נראה כי מרבית החלטות הועדה אמורות להתקבל תוך 90 יום לכל המאוחר. אלא שכידוע לכל- הדברים הללו אינם מתקיימים במציאות, ונותרים כאות מתה על דפי החוק והתקנות שסופגים הכל.


אם כך, מה קורה כאשר הועדה המקומית אינה עומדת במועדים הקבועים שצויינו ואינה נותנת החלטתה? 


במקרה זה, סעיף 157(א) לחוק התכנון והבניה נותן מענה, וקובע כי במצב בו לא נתנה הועדה המקומית החלטה בתוך המועד הקבוע, יראו זאת כסירוב לתת היתר ומבקש ההיתר רשאי להגיש את בקשתו לועדת הערר, אשר תחליט בבקשה להיתר במקום הועדה המקומית, וזאת תוך 30 יום. 


אכן, במקרים רבים בוחרים יזמים, לאחר שהמתינו משך חודשים ארוכים ולעיתים גם שנים בהם בקשתם לא שובצה אפילו לדיון בועדה המקומית, להגיש ערר לועדת הערר, הכולל את הבקשה להיתר, והרקע התכנוני לבקשה, על מנת שועדת הערר תכנס בנעלי הועדה המקומית, ותדון בבקשתם.


חשוב לציין, כי ועדות הערר אינן ששות לאשר היתרים במקום הועדה המקומית, המוחזקת כמי שמכירה את המקרקעין ואת הסביבה המתוכננת טוב יותר. על כן, ועדת הערר מנסה ראשית לדחוק בועדה המקומית לשבץ לאלתר את הבקשה להיתר ולדון בה, על מנת לעמוד בהוראות החוק. 


נזכיר, כי מוסדות התכנון בהיותם רשות מנהלית מחוייבות, על פי עקרונות המשפט המנהלי, לפעול רק על פי מה שמתווה להן החוק. 


ואכן, פעמים רבות, בעקבות התערבותה של ועדת הערר, אצה הדרך לועדה המקומית לבצע את מלאכתה ולדון בבקשה, שמא ועדת הערר תעשה זאת במקומה. 


אורטל דוידיאן גדעוני, עורכת דין לתכנון ובניה